נדב שואל: לדעתך, מי יותר צריך לרסן את מי בשנה האחרונה (בעיקר ביחס ללבנון ועזה). הצבא את הדרג המדיני, או הדרג המדיני את ה

נדב שואל: לדעתך, מי יותר צריך לרסן את מי בשנה האחרונה (בעיקר ביחס ללבנון ועזה). הצבא את הדרג המדיני, או הדרג המדיני את הצבא. לשון אחר, עד כמה כל אחד מהם "עם סכין בין השיניים" כמו שהם מנסים לצייר בהצהרות? ### נדמה לי שאנחנו נמצאים בתקופה שבה הדרג המדיני וצה״ל מתחרים ביניהם מי יותר ״התקפי״, ומי יותר ״דוחף קדימה״ לפעולות התקפיות בכל הזירות, ואני לא משוכנע שיש גורם ״מרסן״, כפי שהגדרת את זה. זה קשור במידה רבה לטראומת 7 באוקטובר, ולרצון של כל צד להיראות כמי שדוהר קדימה, ולא להצטייר כ״הססנים״. למעט אירוע חריג אחד בתחילת כהונתו של הרמטכ״ל זמיר - במבצע מרכבות גדעון ב׳, שאליו הרמטכ״ל התנגד, גם פומבית, מטעמי חשש לפגיעה בחטופים - זו אולי דוגמה חריגה אחת. דוגמה הפוכה היא מה שקרה, למשל, בתחילת מבצע ״שאגת הארי״ בזירת לבנון - הסתערות קדימה לכיבוש רצועת ביטחון בלבנון, כשאני לא משוכנע שנעשו התהליכים הנדרשים טרם הפעולה הזו: האם היציאה לפעולה בלבנון נעשתה תוך הגדרה ברורה של מטרות המלחמה והגדרת תמונת הסיום הרצויה? האם צה״ל והדרג המדיני העריכו, כשיצאו לפעולה בלבנון, שהיא תגרור נוכחות ממושכת וחסרת מגבלת-זמן ברצועת ביטחון גדולה מאוד בלבנון, על כל המשמעויות הכרוכות בכך מבחינת משאבים וכוח אדם? האם צה״ל והדרג המדיני העריכו שחזבאללה יגרור אותנו למלחמת התשה ממושכת בת מספר חודשים, שיהיה קושי רב להשיג הפסקת אש משופרת בתנאים דומים להפסקת האש הקודמת של נובמבר 2024? זירת לבנון בסבב הנוכחי היא סיפור של הסתבכות - מדינית וצבאית. להבנתי, צה״ל פגש יכולות של חזבאללה שהיו גדולות ממה שהעריך תחילה. בצבא סברו שיפגשו בלבנון ארגון מוכה שיתקשה להתנגד לפעולה הישראלית - אך גילו את איום רחפני הנפץ, שלא נערכו אליו בצורה מספקת, והוא בסופו של דבר היה מרכיב מרכזי בשדה הקרב, שהקשה מאוד על חופש הפעולה של צה״ל בלבנון. צריך להזכיר גם את הניסיון של אוגדה 98 לחצות את הליטני ולהגיע לבופור - ניסיון שכשל וכמעט עלה בחייהם של לוחמים וקצינים רבים בגלל מספר תקלות מבצעיות. אני לא משוכנע שהצבא והדרג המדיני ישירו מבט אל ההחלטות שהתקבלו, יתחקרו את עצמם באופן נוקב ויודו בטעויות שנעשו, כי הרוח הנושבת בצמרת המדינית והביטחונית כיום היא לא כזו. יש קרב על הנרטיב - ולכולם יש אינטרס לספר נרטיב של ניצחון, ולא להכות על חטא.