1. "הסוד של מוסד ויצמן" הסטודנטים האיראנים בישראל בשנות ה-60 וה-70, השיתוף הפעולה בין ישראל לאיראן בתחום המדע

1. "הסוד של מוסד ויצמן" הסטודנטים האיראנים בישראל בשנות ה-60 וה-70, השיתוף הפעולה בין ישראל לאיראן בתחום המדעי-גרעיני לא היה רק דרך הדרגים המדיניים. לא מעט מדעני גרעין איראנים הוכשרו פיזית בישראל, בעיקר במכון ויצמן למדע ובקריה למחקר גרעיני בדימונה (במסגרת סיורים וחילופי ידע מבוקרים). איראנים רבים שניהלו בשנות ה-80 וה-90 את מתקני הגרעין של הרפובליקה האסלאמית רכשו את יסודות הפיזיקה הגרעינית שלהם ממרצים ישראלים ואמריקאים 2. "פרויקט פרח" (Project Flower) הניסיון לבנות טיל נושא ראש גרעיני מיוצר באיראן ב-1977 חתם שר הביטחון דאז עזר ויצמן עם סגן שר הביטחון האיראני, חסן טופאניאן, על מיזם סודי ביותר בשם "פרויקט פרח". המטרה הייתה פיתוח משותף של טיל ים-זרוע מתקדם (מבוסס על ה"גבריאל" הישראלי) וטיל קרקע-קרקע לטווח של 500 ק"מ. האיראנים סיפקו את הנימוק והמימון (עסקאות נפט בשווי 1.2 מיליארד דולר), וישראל סיפקה את הטכנולוגיה. השאה תכנן בסוד שהטילים הללו יהיו ה"מנשא" העתידי לראשי הקרב הגרעיניים של איראן. המהפכה ב-1979 קטעה את הפרויקט ברגע האחרון, וציוד ישראלי רב שאר באיראן. 3. עסקת Eurodif: כשאיראן החזיקה בברז האורניום של אירופה מעטים יודעים כי איראן החזיקה (ובמשך שנים רבות דרשה את זכויותיה) ב-10% ממניות מפעל העשרת האורניום הגדול באירופה – Eurodif שנמצא בצרפת. השאה הלווה לממשלת צרפת מיליארד דולר ב-1975 כדי לבנות את המתקן. לאחר המהפכה שהגיעה, צרפת סירבה לספק לאיראן אורניום מועשר מתוך המתקן, אך העימות המשפטי והפיננסי נמשך עשורים. במידה רבה, הצרפתים סייעו במו ידיהם לפתח את הידע התיאורטי של איראן בנושא העשרה באמצעות סרכזות (צנטריפוגות) תעשייתיות עוד לפני המהפכה. 4. הפגישה הסודית בדובאי (1987) ופרשת פתק בכתב יד הפריצה של איראן לטכנולוגיית צנטריפוגות לא החלה במעבדה, אלא בפגישה לילית בבית מלון בדובאי בשנת 1987. נציגים של ארגון האנרגיה האטומית האיראני נפגשו בסוד עם מתווכים מרשת עבדול קאדיר ח'אן הפקיסטנית. הפקיסטנים הגישו לאיראנים דף נייר בכתב יד – "תפריט" של רכיבים גרעיניים, כולל שרטוטים של צנטריפוגת P-1 וטכנולוגיית יציקה של ליבות אורניום. העסקה כולה נסגרה תמורת כמה מיליוני דולרים במזומן בתוך מזוודות 5. "אגף 110" וניסויי הדחיסה בשדות הדרום כשפרויקט "עמאד" נכנס לפעולה בסוף שנות ה-90 (בניהולו של מוחסן פח'רי-זאדה), הוקמה יחידה סודית ביותר בשם "אגף 110". תפקידה היה לתכנן את מנגנון הפיצוץ המהיר של הפצצה (Implosion). כדי לבחון את המנגנון מבלי לפרק אורניום, המדענים האיראנים השתמשו במרכז הניסויים "סנג'אריאן" (כ-30 ק"מ מטהראן) ובחנו מנגנוני פיצוץ עדתיים המבוססים על חומר נפץ קונבנציונלי כבד וצילינדרים ממתכת המדמים אורניום. חלק מהניסוייים הללו נחשפו מאוחר יותר רק בזכות "ארכיון הגרעין האיראני" שהוצא מטהראן במבצע המוסד ב-2018.

סיכום מאמר

"הסוד של מוסד ויצמן: השיתוף הפעולה הסודי בין ישראל לאיראן בתחום המדע הגרעיני. בשנות ה-60 וה-70, ישראל ואיראן חילפו ידע וטכנולוגיה בתחום המדע הגרעיני, כולל הכשרת מדעני גרעין איראנים במכון ויצמן. הפרויקט "פרח" (Project Flower) של 1977, שהיה פרויקט סודי של פיתוח משותף של טיל ים-זרוע, נקטע עקב המהפכה ב-1979. איראן גם החזיקה ב-10% ממניות מפעל העשרת האורניום הגדול באירופה, Eurodif, ולאחר המהפכה, צרפת סירבה לספק לאיראן אורניום מועשר. ב-1987, נציגים של ארגון האנרגיה האטומית האיראני נפגשו בסוד עם מתווכים מרשת עבדול קאדיר ח'אן הפקיסטנית, וקיבלו דף נייר בכתב יד של רכיבים גרעיניים. בסוף שנות ה-90, פרויקט "עמאד" נכנס לפעולה, והוקמה יחידה סודית ביותר בשם "אגף 110", שתפקידה היה לתכנן את מנגנון הפיצוץ המהיר של הפצצה.

תוכן זה נוצר על ידי בינה מלאכותית.