אני בכנות חושב שאנחנו מטומטמים ועושים כמדינה טעות שלא בטוח ש* לחזור ממנה. תסלחו לי, אבל אני לא מצליח להבין איך אנחנו

אני בכנות חושב שאנחנו מטומטמים ועושים כמדינה טעות שלא בטוח ש* לחזור ממנה. תסלחו לי, אבל אני לא מצליח להבין איך אנחנו כל כך עיוורים וראש בקיר עם כל מה שקורה סביבנו... נז״א זה קצה הקרחון, השנאה בעולם מגיעה לרמות שלא היו בהיסטוריה.. אולי בשנות ה-30 בגרמניה. ואנחנו? מה עושה העם היהודי החכם? ראש בקיר ואומר ״מגיע לערבים אז בוא נמשיך במה שאנחנו עושים״. ממתי אנחנו חושבים שעדיף להיות צודק מאשר חכם? אנחנו תופסים את עצמנו חכמים יותר, אור לגויים לכאורה.. אבל איכשהו המלחמה הפנימית המטומטמת הזאת קידשה יותר מהכל קרבות בין ביביסטים בבונים לבין קפלניסטים *ים. ובשם קדושת המלחמה הזאת, לא אכפת לנו מה חושבים עלינו בחו״ל... כאילו, איכשהו אנשים פה באמת מאמינים שאם אנחנו צודקים לתפיסתנו והעזתים אשמים בחינוך / בחמאס או לא משנה מה - אז מה שאחרים חושבים עלינו בעולם בכלל לא משנה. כמו ילדים בני 5 בגן שלא אכפת להם מכלום. אני תוהה אם אנחנו באמת כל כך טיפשים? עכשיו מילא טוקבקים פה ושם, אף פעם אנשים מתלהבים מהקצוות לא היו חוד החנית, ניחא. אבל ראבק... אין גוף אחד במדינה הזאת שלוקח את הנושא הזה ברצינות? מוסד? משרד החוץ? משרד ההסברה? כשראיתי שיוסף חדאד נכנס לפוליטיקה אמרתי וואלה! סוף סוף אולי זה יקבל קצת פרונט, והדבר היחיד שאני מקבל זה ״אני בעד הגירה מרצון?״ כל הכבוד חביבי, יש עוד 60 כמוך בכנסת. בשביל זה נכנסת? להיות עוד אחד? תפקחו רגע את העיניים, תבינו רגע מה קורה סביבנו. ועזבו שנייה מי צודק ואם צריך להשמיד את עזה או לא - תבינו שבמלחמה בטווח הארוך, הערבים שמחים ואומרים שה-7 לאוקטובר היה שווה את זה בגלל השנאה שיש נגדנו בעולם. לאף אחד זה לא מדליק רגע נורה אדומה??? כשרואים שבארה״ב גם תומכי ישראל הרפובליקנים, מתחילים להתנגד לישראל, אף אחד לא אומר לעצמו ״רגע... אולי אם הקטארים משקיעים מיליארדים בהסתה נגד ישראל... אולי... רק אולי... כדאי שנעשה עם זה משהו״? תמיד ״צחקנו״ שמזל שהאויבים שלנו ערבים, כגנאי. כי הם לכאורה טיפשים. אבל כשאני מסתכל על השח מט התודעתי העולמי שהעולם הערבי עושה שלנו, ואנחנו אפילו לא פאקינג במשחק. אני חושב שהתפקידים התהפכו, ואנחנו מביאים על עצמו חורבן, במו ידנו. ובתכלס? אם זה מה שאנחנו עושים בעצמנו - אז מגיע לנו. אבו באדר

סיכום מאמר

ה�הכותב מביע חשש שישראל פועלת בצורה שגויה ועלולה להיקלע למצב שממנו יהיה קשה לחזור. הוא מציין כי המחלוקות הפנימיות – בין תומכי בנימין נתניהו לתומכי יאיר לפיד ובקבוצות אחרות – פוגעות ביכולת המדינה לנהל מדיניות מאוחדת, ומדגיש את חוסר הרצינות של גופים כמו משרד החוץ וההסברה בהתמודדות עם תדמית ישראל בעולם. לדבריו, העלייה בשנאה כלפי ישראל בזירה הבינלאומית, כולל בקרב תומכים היסטוריים בארה״ב, מזכירה תקופות אפלות בהיסטוריה ומצביעה על כך שהמאבק התודעתי מנוהל בעיקר על ידי העולם הערבי, בעוד ישראל אינה משתתפת בו באופן יעיל. הכותב מציין את כניסתו של יוסף חדאד לפוליטיקה כדוגמה לניסיון לקדם נושא ההסברה, אך טוען שפעולה זו אינה מספ

תוכן זה נוצר על ידי בינה מלאכותית.