מפקד אוגדת עזה: שולטים ב-63% מהשטח, כמעט כל המנהרות הושמדו

מאו״ג עזה, תת-אלוף לירון בטיטו שהיה ב-7 באוקטובר מפקד חטיבת גבעתי מתוך פודקאסט צה״ל: שליטת צה״ל בשטח הרצועה וחיזוק מערך ההגנה: ״היום אוגדת עזה נמצאת במצב שאנחנו שולטים ב-63% מהשטח. הקמנו כמעט 40 מוצבים חדשים, ולמעשה הדבר הזה נותן לנו יתרון מאוד משמעותי. ההגנה היא הגנה קדמית - היישובים נמצאים מאחור, ולפני הכל לוחמי צה״ל נמצאים קדימה. השליטה במעברים היום היא כזאת שחמאס לא יודע להכניס פנימה מה שהוא הכניס בעבר. אנחנו עושים הרבה מאוד פעילויות כדי לגרוע ממנו יכולות, לפגוע בפעילים, לקחת לו אמל״ח, ואולי הכי משמעותי שיש - חופש פעולה מבצעי. אנחנו עושים כל הזמן עבודה שהיא עבודה אקטיבית כדי לייצר הגנה שהיא הכי טובה שאפשר. בנוסף, אנחנו קודחים את כל הרצועה בשביל למצוא איפה שיש תת-קרקע. למרות שכבר היום יש הישג מאוד משמעותי, כמעט את כל התת-קרקע השמדנו. ועדיין יש תת-קרקע שהוא יכול להיות בתוך הרצועה, והוא קיים. אנחנו קודחים את כל הרצועה, ממש מגיעים וכל כמה מטרים, קודחים עמוק ועם אמצעים טכנולוגיים ממפים את כל הרצועה. חמאס נמצא במצב מאוד מאוד קשה״. הפגיעה בצמרת הזרוע הצבאית של חמאס: ״כשמסתכלים אובייקטיבית על שלוש שנים של מלחמה, אנחנו סיכלנו את כל ראשי הזרוע הצבאית - כל המח״טים, רוב המג״דים סוכלו במלחמה הזאת. אנחנו בשבוע האחרון (צולם ב-18.09) סיכלנו שני מח״טים, גם את מח״ט רפיח, ממש האזור שלנו כאן, וגם את מח״ט חאן יונס, שהם כבר דור שני ושלישי״. חזרת תושבי העוטף ולזיכרון השבעה באוקטובר: ״בנתונים, וזה מדהים, זה באמת עם ישראל במיטבו - 90% מתושבי העוטף שהיו כאן ב-7 באוקטובר חזרו לגור פה. יתרה מזאת, כל הקיבוצים ובהרבה מהמושבים, יש הרחבות, ואנשים חדשים באים לגור פה. אנשים חוזרים הביתה, אבל לא צריך להתחמק מהעניין. היה פה כישלון, ויש פה טראומה שצריך לזכור אותה. אני הרבה פעמים נוסע פה בדרכים ומדי פעם אני עוצר - באנדרטה, בנובה, עושה סיבוב לבד. רק להסתובב, רק לראות את הפנים, רק להיזכר במה שקרה כאן. זה עניין שגם שומר אותך, זה דורך אותך - והזיכרון הוא עניין חשוב מאוד״. מורכבות התמרון בנוכחות חטופים ולניסיונות להשבתם: ״זה באמת תמרון מאוד מאוד מורכב. אתה לא יכול להפעיל אש כמו שאתה רוצה, אתה מאוד נזהר להגיע למקומות שבהם יש חטופים. ממש לקראת סוף החודש הראשון של המלחמה, אנחנו באיזשהו איתור שיש בו חטופים חיים. היינו שם בהיערכות כדי לחלץ אותם, יום ועוד יום והם לא יוצאים. אני מתפלל שייצאו, וברגע שהם יוצאים, אני יודע לייצר מהלך שאני שולף אותם. ועוברים איזה 3-4 ימים, ממש 24 שעות לפני הסכם, זה ההסכם הראשון. ואני, באחת ההחלטות הכי קשות, אני יוצא מפה עכשיו, כשכמה מאות מטרים יש פה משפחה. אבל קיבלנו החלטה, ואני בדיעבד גאה בה, כי היינו מסכנים אותם שם. אני לא האמנתי בהתחלה שנצליח להביא את כל האנשים בתקופה כזאת חזרה הביתה. עשיתי כל מה שאני יכול, עבדנו על זה קשה, אבל זה הישג מטורף, ואני חושב שזה חלק מהייחודיות שלנו״.