6:29 שבת, בוקר שמחת תעורר, והשעון הביולוגי מופעל לבד. איך לא? וברקע, בעוטף: תזכורת כואבת ליום הטבח: תנועה אווירית כ
03/10/2026-09:03 03/10/2026-09:11 חדשות טלגרם מבזקי רעם דיווח
6:29
שבת,
בוקר שמחת תעורר,
והשעון הביולוגי מופעל לבד.
איך לא?
וברקע, בעוטף:
תזכורת כואבת ליום הטבח:
תנועה אווירית כבדה
שנשמעת עכשיו היטב,
וצרורות ירי ממסוקי קרב.
כמה חיכינו לרעש הזה באותו בוקר נורא.
3 שנים בדיוק אחרי,
אין פחד ממה שעלול לקרות בשעה הזאת,
יש תחושה נוראית של מועקה כבדה.
ומחשבות על החברות והחברים שאיבדנו.
אלה שנלחמו כמו גיבורים במשך שעות
לבד,
ולא שרדו.
חוסר האונים שלהם, השאלה ששאלו בלי הפסקה (איפה הצבא?) והתחינה לעזרה. שלא הגיעה.
זוכר בעיקר שאני משקר ואומר להם שוב ושוב,
״הם בדרך״, ״תחזיקו מעמד, ״עוד רגע הכוחות כאן״,
מנסה לייצר להם תקווה,
כשהם מסתתרים מתחת למיטה ושומעים כבר את המחבלים צועדים בבית,
אחרים נלחמים על הידית של הממד.
לבד. במשך שעות.
עד שזה נגמר.
סליחה.
אלמוג בוקר
סיכום מאמרבוקר שבת, 6:29, השעון הביולוגי מעיר את הכותב ללא צורך בשעון מעורר. ברקע נשמעת תנועה אווירית כבדה ויריות ממסוקי קרב – צלילים שמזכירים את יום הטבח לפני שלוש שנים. במקום פחד מהעתיד, עולה תחושה נוראית של מועקה כבדה ומחשבות על החברים שנלחמו לבד במשך שעות, שאלו שוב ושוב “איפה הצבא?” וקיוו לעזרה שלא הגיעה. הכותב משחזר את השקרים שהנחיל להם – “הם בדרך”, “תחזיקו מעמד” – בתקווה לשמור על רוחם בעוד הם מסתתרים מתחת למיטה ושומעים את המחבלים צועדים בבית. הסיום הוא בקול צרוף של סליחה על חוסר היכולת להצילם. (124 מילים)תוכן זה נוצר על ידי בינה מלאכותית.
