אני חושב שעל השאלה כיצד להשיב את כלל החטופים והחללים שנחטפו בטבח ה-7.10 ולפני הייתה מחלוקת ובצדק. כל צד רצה להשיג את מבו

אני חושב שעל השאלה כיצד להשיב את כלל החטופים והחללים שנחטפו בטבח ה-7.10 ולפני הייתה מחלוקת ובצדק. כל צד רצה להשיג את מבוקשו והציג את הדרך שלו. צד אחד דרש להשיב אותם גם במחירים כבדים ואף ב"כל מחיר". ואילו הצד השני דרש לעשות זאת בדרכים אחרות וכאילו שאינם משאירות חותם של הישג עבור האויב שירצה לחקות זאת שוב ושוב בשל העובדה כי חטופים הם נשק שישראל והעם בישראל לא יכול לעמוד מנגד מולו בשל הרגישות לחיי אדם - מה שלא קיים אצל האויב שהוא ההפך. רוצה במוות יותר מאשר בחיים. ומוות והרוגים לא נחשבים עבורו כהפסד. עכשיו שאין עוד חטופים בשבי האויב. צריך להשאיר את ההעבר מאחור ופחות להתמקד למה, איך, מי האשמים. וכו' האחראים בוודאי צריכים לשלם על חלקם במחדל של אותו היום הלילה שלפני והעשורים שקדמו. אבל לפנינו משימה הרבה יותר חשובה. המשימה החשובה ביותר היא איך מפיקים לקחים ואיך משנים את המציאות לכך ששוב לא ייחזרו אירועי חטיפות המוניות דוגמת טבח ה-7.10 שוב בעתיד - הרי ברור לכל כי האויבים שלנו למדו את האפקט שיש בחטיפת ישראלים וירצו לשחזר זאת שוב ושוב. על ההנהגה הישראלית ומקבלי ההחלטה להפיק לקחים כיצד ישראל מבהירה שלא שווה לחטוף אזרחים ולוחמים בשל המחיר שצד האויב יישלם - ולכן חשוב ניצחון מהדהד בכל המזה"ת. ומנגד כיצד מונעים בכל מחיר אירועי חטיפה. גם בודדים וגם חלילה המוניים. חננאל אביב בטלגרם 301 העולם הערבי בטלגרם