בלב תיאטרון האבסורד: רפ"ק רינת סבן בתפקיד אבירת שלטון החוק

בראשית שנות ה־80 של המאה הקודמת החל בית המשפט העליון לעסוק בעניינים פוליטיים, תחום שעד לאותו זמן עסק בו במשורה ובמקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד. הנשיא החמישי של בית המשפט העליון, כבוד השופט משה לנדוי ז"ל שפרש מכס השיפוט בשנת 1982 בסמיכות רבה לשינוי זה, נחרד מן הרוח הזרה שהחלה מנשבת במסדרונות המוסד בו כיהן כשופט קרוב לשלושה עשורים. הוא הציב תמרור אזהרה בוהק לאלו העוסקים במלאכה, ובעיקר בפני מי שביקשו לגרור את בית המשפט אל הזירה הפוליטית. כך אמר, בבהירות שאינה משתמעת לשתי פנים: "בית המשפט אינו יכול ואינו צריך לשמש זירה להכרעה במחלוקות פוליטיות מובהקות. משעה שבית המשפט נכנס לזירה הפוליטית - חדל הוא להיות שופט והופך להיות צד במחלוקת". ולא הסתפק בכך. הוא הוסיף והסביר את המובן מאליו לכל בר דעת: "כאשר בית המשפט נדרש להכריע במחלוקות פוליטיות מובהקות, הוא חדל להיות גוף שיפוטי והופך לגורם במחלוקת עצמה".