# המאמר שלי בוול סטריט ג'ורנל: שישה לקחים של ישראל משבעה באוקטובר שדונלד טראמפ יישם במתקפה על אירן. *** מערכת הביטחו

# המאמר שלי בוול סטריט ג'ורנל: שישה לקחים של ישראל משבעה באוקטובר שדונלד טראמפ יישם במתקפה על אירן. *** מערכת הביטחון הישראלית כבר הבינה בלילה שבין שישה ושבעה באוקטובר 2023 שמשהו קורה בעזה. ידעה, ולא עשתה דבר. החשש היה מיסקלקולציה: צה״ל יזיז כוחות, חמאס יחשוב שמשהו קורה, תתלקח לחימה והשקט הנכסף יופר. זה היה מצבה של ישראל ב-2021. ראש השב״כ דימה זאת לחולה שכל המדדים שלו בירידה. כשאדם לא מפעיל את שריריו תקופה ארוכה, הוא הופך לבטטת כורסה. הכלה, הבלגה ואיפוק של עשרות שנים גרמו לישראל להפוך בעיני אויביה פגיעה מאי פעם. שנתיים וחצי אחרי, ישראל בשיא כוחה במזרח התיכון אי פעם. זה קרה אחרי שהשילה מעליה את כל הכללים שאימצה בהדרגה משנות השמונים. שמו הרשמי של הצבא הישראלי הוא ״צבא ההגנה לישראל״, אך הישגיו המרשימים ביותר נרשמו כשיצא להתקפות מנע. כאלה לא נרשמו עשרות שנים. הצבא נאלץ לאמץ לחימה מסורבלת מול ארגוני טרור בזירה עירונית, ההנהגה נמנעה מלהגיב על טילים שנורו לשטחה משליט עירק, ואחר כך מחיזבאללה וחמאס. כל זה הסתיים כשהתברר מחירה הנורא של המדיניות, בשבעה באוקטובר. ואלה הכללים החדשים: ראשית, לאויב יש בדיוק שני מצבים: להירדף או לרדוף. במשך שנים ישראל נרתעה מחיסולי בכירים וממבצעים יזומים, מותירה לראשי ארגוני הטרור ולמנהיגי אירן את כל הזמן והשקט הנפשי לתכנן מבצעים נגד ישראל. ובדיוק להפך: כאשר הם עוסקים במנוסה, אין להם זמן לתכנן איך לפגוע בישראלים. יש צדק פואטי בכך שחמינאי, האיש שעמד מאחורי ניסיונות התנקשות בטראמפ ובנתניהו בקיץ 2024, חוסל על ידם בחורף 2026. שנית, כשאויב מודיע שבכוונתו להשמיד אותך, הוא מתכוון לזה. זו לא רטוריקה לצורכי בחירות (כי אין), זה לא מס שפתיים, לא מילים ריקות. ״מוות לאמריקה״ ו״מוות לישראל״ אינן ססמאות לכיכרות, זו תכנית פעולה. שלישית, התעלמות מבעיות ביטחון קטנות גוררת בעיות גדולות יותר. ישראל ברחה מעזה בגלל מטעני חבלה ופיגועי ירי וקיבלה שתי דיביזיות קומנדו ואת רשת המנהרות הגדולה בעולם. היא נסוגה מלבנון בגלל שלא עמדה במחיר של 20 נופלים בשנה, וחיזבאללה התייצב על גבולה עם מערך טילים שיש למעט מאוד מעצמות. רביעית, אין באמת מודוס ויונדי עם ארגוני טרור. אין דרך להרגיע שאיפות רצחניות באמצעות הסכמים ג׳נטלמניים, ערובות בינלאומיות או הקלות כלכליות. ישראל ניסתה זאת בעזה והתוצאה הייתה נוראית. רביעית, כשכבר מגיבים, אסור להיצמד לשיטת המשוואות. במשך שנים האויב ירה על ישראל רקטות וישראל השיבה בתגובה פרופורציונלית. כך התקבעה הלגיטימיות של ירי על אזרחים, חטיפה ופלישה. זה השתנה אחרי שבעה באוקטובר. מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, חשב שהוא עוד בעולם הישן ושיגר מידי יום כמה רקטות. זה הסתיים בחיסולו שלו ובהשמדת כל צמרת הארגון ושמונים אחוז ממאגר הטילים. חמישית, כשאתה החזק, האויב הוא זה שצריך לדאוג ממיסקלקולציה, לא אתה. ושישית, והכי חשוב: פונדמנטליסטים תמיד צוברים נשק כדי להשתמש בו, לא כדי להרתיע. ישראל התעלמה במשך שנים ממאגרי התחמושת העצומים בעזה ובלבנון, מתוך הנחה שהם יחלידו. הם לא. כל הלקחים האלה יושמו במלואם במבצע שנפתח בשבת: ישראל פשוט אינה יכולה להשלים עם המשך קיומם של אלפי טילים בליסטיים ועם מפעלי ייצור, כאשר כל טיל כזה מכניס למקלטים חצי מדינה ומאיים לרצוח אזרחים. היא אינה יכולה להשלים עם קיומו של משטר שעדיין מממן, גם כיום, את גדולי אויביה במיליארדי דולרים בשנה. החלטת טראמפ לתקוף את אירן יחד עם ישראל מלמד שרעיונות טובים הם דבר מדבק. ארצות הברית של אובמה חשבה באמת שאפשר לפייס את האירנים עם הטבות כלכליות. ארצות הברית של קלינטון השלימה עם צפון קוריאה אלימה וקיבלה צפון קוריאה גרעינית. ארצות הברית של ביידן דחפה להסכמות שהיו משאירות את חמאס שליט בכל הרצועה. בניגוד לאינסטינקט הבדלני שמאפיין את תנועת MAGA, טראמפ הבין היטב שאירן היא סכנה לשלום האיזור ומכאן לשלום העולם. המתקפה הנפשעת של האייתולות על מדינות המפרץ השלוות ועל קפריסין מעידה מה היו עושים לו הניחו להם לפתח גרעין. ובעיקר, זו מלחמה אחת שתחסוך את הצורך במלחמות רבות. בכל העולם רואים כעת מה קורה למי שצועק 47 שנה ״מוות לאמריקה״ ו״מוות לישראל״, ולפתע מגלה שאמריקה וישראל סוף סוף הקשיבו לו, והפנימו. המאמר המלא באנגלית כאן: go.amitsegal.co.il