ההיסטוריה המדממת של המצר שמחזיק את הכלכלה העולמית בגרון

"ישיבתם של כוחות איראניים על האיים עתידה להבטיח את חופש השיט במפרץ הפרסי ולערוב לתנועתו החופשית של הנפט ליפן ולאירופה. אין ספק, שאיראן היא המדינה היחידה במפרץ המסוגלת לקחת על עצמה את הדאגה לשקט וליציבות באזור". זו הייתה הפרשנות בעיתון "דבר" בסוף שנת 1971, יום לאחר שכוחות צבא איראן השתלטו על שלושה איים השולטים על מצרי הורמוז. אכן, לפני 55 שנים ראה המערב יתרון בשליטה האיראנית על המעבר הימי, גם אם זו הושגה בכוח הזרוע. איראן של אותם ימים הייתה מלוכה תחת שלטון השאה ומקורבת למערב. הבריטים, ששלטו באיים במשך עשרות שנים, עזבו אותם, ואיראן מיהרה להשתלט עליהם בטענה שמדובר בחלק היסטורי מהממלכה הפרסית, זאת בעוד שבאיחוד האמירויות טענו לשליטה ערבית באיים כבר מהמאה ה-7. ברור שלא היה מדובר רק בכבוד לאומי ובשיבה אל "סלע קיום" האומה. מצרי הורמוז עלו לכותרות לאורך ההיסטוריה המודרנית בעיקר בשל חשיבותם הכלכלית הדרמטית: דרכם עוברת כחמישית מאספקת הנפט והגז העולמית, נתון שהפך אותם לזירת עימות מרכזית ומוקד ל"סחיטה אנרגטית" מצד איראן, עובדה שהוכחה שוב ושוב בעשרות השנים האחרונות.

סיכום מאמר

המצר הימי האסטרטגי הורמוז, המחבר בין המפרץ הפרסי לים הערבי, הוא נתיב שיט חיוני ליצוא נפט וגז טבעי. איראן השתלטה על שלושה איים במצר בשנת 1971, והשליטה בהם מאפשרת לה להשפיע על תנועת כלי השיט. איראן טענה כי השליטה באיים היא חלק מזכותה ההיסטורית על שטחים אלו, בעוד שבאיחוד האמירויות טענו כי האיים היו בשליטתם עוד מהמאה ה-7. חשיבותו הכלכלית של המצר היא עצומה: כחמישית מאספקת הנפט והגז העולמית עוברת דרכו. השליטה במצר הפכה לזירת עימות מרכזית בין איראן למעצמות העולם, כאשר איראן מאיימת לעיתים קרובות לסגור את המצר. איראן משתמשת בשליטתה במצר כאמצעי לחץ על מדינות המערב. המצב במצר הורמוז ממשיך להיות מוקד למתיחות גיאופוליטית ולחששות כלכליים עולמיים. איראן ממשיכה לשלוט באיים, והמתיחות באזור נותרה בעינה.